מעוללות הנח"ל/ מסע עונשין
מחנה הנח"ל שכן בצריפים שמוקמו בקצה הקיבוץ. היו אלה צריפי עץ של ארבעה חדרים בכל חדר שוכנו שניים .
בקצה הצריף היה מבנה שרותים ללא מקלחות.
המקלחות היו משותפות ורחוקות במבנה אזבסט נפרד המחולק לשניים בנים /בנות .למותר לציין שקיר האזבסט המפריד בין הבנים לבנות היה מנוקב בחורי הצצה קטנים כשלא פעם היו נפגשות בחור שתי עיניים משני עבר הקיר.
המים חוממו על ידי ברנר סולר חיצוני . בכניסה היו קבקבי עץ לנוחות המתרחצים.
כמובן שעלינו הנח"לאים הייתה מוטלת החובה להקפיד על סדר ונקיון המחנה החדרים והמקלחות.
מפעם לפעם מוישה סמל המחלקה היה עורך מסדר בודק סידור מיטות נקיון וכד', ולא פעם היה מקפיץ אותנו למסע אלונקות עם חגור ונשק עד לרשפים וחזרה אם להעלאת הכושר ואם כ"פרס" על אי הסדר בחדרים.
מחוסר מקום בצריפים מצאנו אני וחברי יענקלה ליפט (צריף עץ בגודל 9 ממ"ר) העמדנו אותו בקצה המגרש על 6 לבנים מתחנו כבל חשמלי לאספקת חשמל ריהטנו אותו בגרוטאות מן המחסן מיטות כוננית רדיו ווינטלטור מקרטע והיתה זו פינת מנוחה לחבר'ה כשהסדר והנקיון היו ממנה והלאה.
באחד הימים לאחר המסדר ללא כל הודעה מוקדמת הגיע הסמל לחדרנו ומצא כמובן חדר הפוך ומבולגן.
ללא כל היסוס הלביש עלינו חגור ונשק ואמר: עכשיו צעדו לקיבוץ טירת צבי (המרוחק כ- 12 ק"מ )עם החגור והנשק התייצבו בפני המא"ז החתימו אותו על פתק וחיזרו אלי.
ואנו מיד החילונו בצעדה אך במקום לטירת צבי שמנו פעמנו לעבר סככת הטרקטורים.
מצאנו טרקטור פרגוסון נפט אפור ישן ומקרטע שלא היה נעול התיישבנו והתחלנו בנסיעה נעימה ללא רישיון נהיגה לטירת צבי.
שם פגשנו חברים שתינו קפה ואחרי כשלוש שעות החתמנו את המא"ז וחזרנו עליזים וטובי לב למחנה.
החזרנו את הטרקטור למקומו (איש לא ידע בצאתו ובשובו) והגענו לסמל המחלקה עם הפתק החתום.
מוישה הסתכל בחתימה לא אמר דבר ניגש אלינו ליטף את החגור את החולצה והשיער ואמר
מוזר מאוד איך אחרי מסע של 25 קילומטר החגור יבש והחולצה אינה רטובה מזיעה.
למזלינו השעה הייתה מאוחרת ואני הייתי אמור לחלוב בחליבת הלילה אז מוישלה הסמל אמר : מן הדין שאשלח אתכם פעם נוספת אבל הפעם שיחקתם אותה אז עופו לי מן העיניים ותסדרו את הליפט.
